<h1>רבינו ירוחם נ"ג ח"ד</h1>
<h2>דף ח.</h2>
אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בב"ה וצריך לקבוע מקום להתפלל כך פשו' בברכות פירוש לקבוע בב"ה המקום מיוח' שיתפלל בו וכן בירושלמי וכתבו בתוספות וכל שכן שיהיה הולך תמי' לב"ה אחד. ועוד פשוט וצריך להקדים ולהחשיך בב"ה ושכרו גדול. אסור להתפלל לאחורי ב"ה ודוקא כשאינו מחזיר פניו לב"ה כך פשוט בברכות. ועוד פשוט כשילך לב"ה ילך במרוצה וכשיצא אסו' לפסוע פסיע' גסה. אסור לעבור אחורי ב"ה בשעה שהצבור מתפללין כתבתיו בח"ז.
צריך להמתין שיעור ב' פתחים פירוש ואפילו יתפלל בפתח שפיר דמי כך פשוט בברכות. וי"א צריך ליכנס בפנים כשיעור זה ולא יתפלל סמוך לפתח וכן בירושלמי.
<h2>דף טז.</h2>
אסור לעמוד ע"ג מקום גבוה לא ע"ג כסא ולא על כיוצא בזה פירוש ובעליה מותר וכן בכל מקו' שהוא רשות בפני עצמו. וכן פועל בראש האילן ובלבד שענפיו מרובין שלא יירא ליפול ואם יירא צרי' לירד למטה להתפלל: ובעל הבית יורד מהאילן ומתפלל כך פשו' בברכו' וכן מוכח. ורב חנוך גאון כת' בתשו' שש"צ יכול לעמוד במקום גבוה כדי להשמיע קולו. משמר המת או נושאי המטה או מי שמתו מוטל לפניו כיצד פטורין מתפלה כתבתיו בנתיב כ"ח בענין אבלות. בעל קרי אם יתפלל כתבתיו בח"ג מזה הנתי'.
<h2>דף כב:</h2>
התפלל ומצא צואה במקומו תפלתו תועבה כך פשוט בברכות פי' ומיירי שהיה מתחלה מקום שהיה יכול להסתפק אולי היה שם צואה ולפיכך תפלתו תועבה ויחזור ויתפלל כי פשע מתחלה אבל אם אינו מקום שראוי להסתפק מתחלה תפלתו תפלה ואין צריך לחזור ולהתפלל וכן כתבו בתוספו'. היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו ממתין עד שיכלו המים ואם שהה כדי לגמור את כל התפלה או כל ק"ש חוזר לראש אחר שיכלו המים ואם לא שהה כל כך חוזר למקום שפסק כך פשוט בברכות וכן רבי' האיי דאם שהה כדי לגמור וכו' וכתב הריב"ם שאפילו נפלו על בגדיו ועביד טיף טיף ונבלעו בבגדיו מותר וכתב הר"אש דאפילו יש טופח ע"מ להטפיח מותר דמן התורה אינו אסור אלא כנגד העמוד בלבד ורבנן הוא דגזור וכיון שכבר הוא עומד בתפלה לא גזור בענין כזה. התפלל ורוצה להשתין ישהה קודם שישתין כדי הלוך ארבע אמות והמשתין מרחיק ד' אמות ומתפלל כך פשוט במגלה.
<h2>דף כג.</h2>
היה צריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה ודוקא שאינו יכול לעמוד על עצמו בלא יציאה עד כדי מהלך פרסה אבל יכול לעמוד מותר לכתחלה כך פשוט בב"ר כו' וכן כתב רי"ף. והתוספו' כתבו דאפילו יכול לעמוד אסור אבל אם התפלל תפלתו תפלה.
<h2>דף כג:</h2>
לא יאחוז אדם תפילין בידו או ס"ת בזרועו וסכין וקערה וככר או מעות וכל דבר שדעתו עליו אסור ליקח בידו בעוד שהוא מתפלל כך פשוט בברכות ובסוכה.
<h2>דף כד.</h2>
היה ישן במטה ובניו ובני ביתו בצדו לא יקרא ק"ש בלא הפסק טלית ואם היו קטנים מותר ועד כמה תינוקת בת י"א ותינוק בן י"ב ויום אחד והוא דאיכא שדים נכונו ושערך צמח כך פשוט בברכות. אבל תינוקת בת י"ב ותינוק בן י"ג אפילו לא הביאו סימנים דינם כגדולים ואם הביאו סימנין קודם י"א לתינוקת וי"ב לתינוק דינם כקטנים ומותר לקרות כנגדן. שנים שהיו ישנים בטלית אח' כל אחד מחזיר פניו וקורא קרית שמע כך פשוט בברכות. ופסק רי"ף כי אשתו כגופו ומחזיר פניו ויקרא קרית שמע אבל אחר' לאו כגופו וצריך להפסיק ביניהם טלית. ור"י כתב אפי' באשתו צריך טלית מפסקת. טפח באשתו ערוה לענין ק"ש כך פשוט בברכות וכתבו בתוספות ודוקא דבר שהיה רגיל להיות מכוסה בה ודוקא לבעלה אבל לעצמה הא קיימא לן בגמרא אשה יושבת ערומ' וקוצה לה חלת'. ועוד פשוט שוק וקול באשה ערוה פי' בתוספות לשמוע לא לענין ק"ש וכן שער אבל שער בנשים שדרכן לכסות אסור לקרות ק"ש כנגדן אבל בתולות שדרכן לגלות שערן מותר לקרוא ק"ש כנגדן.
<h2>דף כד:</h2>
העומ' בתפלה ממשמש בבגדיו ולא יתעטף כך פשוט בברכות, פר"שי ממשמש בבגדיו מפני כנה העוקצתו שאין יכול ליטלה ביד ולא יתעטף בטליתו אם נפל ור"ח פיר' ממשמש מתקנו שלא יפול מעל ראשו ואם נפל לא יתעטף בו כי קרוי הפסק. נזדמ' לו רוק בתפלתו מבליעו בטליתו ואם הו' נאה כלומ' שטליתו נאה ואינו רוצה ללכלכו עם הרוק מבליעו באפרקסיתו פי' סודר שמתעטף בו ראשו ותולין ב' ראשיו מלפניו ואם הוא אסטניס ואינו רוצה להבליעו לא בזה ולא בזה זורקו לאחוריו ולזרוק אותו מלפניו אסור כך פשוט בברכות ובירושלמי וכן לימינו לאחוריו וכן לשמאלו מותר ודוקא שלא באונס אסור. מתפלל אל ירוק עד שילך ד' אמות וכן רוקק אל יתפלל עד שילך ד' אמות כך פשוט בירושלמי דברכות. נתעטש מלמטה בתפלתו ממתין עד שיעלה הריח ומתפלל. בקש להתעטש מהלך ד' אמות אחריו עד שיכלה הריח ואומר רבון העולמי' יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתינו וכלמתינו חרפה וכלמה בחיינו רמה ותולעה במותנו ואחר כך יתפלל כך פשוט בברכות וכתב בה"ג וחוז' למקומו שפסק. היה טלית של בגד ושל עור ושל שק חגורה על מתניו קורא ק"ש ובתפלה עד שיכסה לבו כך פשוט בברכות.
לבו רואה את הערוה אסור לפיכך היה ישן במטה ואינו יכול להוציא ראשו מפני הצנה חוצץ בטליתו עד לבו כך פשוט בברכות וכן פסקו ר"ח ורי"ף. וכתב רבינו שמעיה בשם רש"י כי לבו רואה את הערוה מותר לפיכ' חוצץ בטליתו עד צוארו וראשון עקר וכן היה נוהג ר"ת כי כשהיה רוחץ במים צלולין והיה רוצה לשתות ולברך היה מתכסה בבגד למטה מלבו.
לחגור חגורו לתפלה יש שכתב שצריך, ודקדקה מההיא דשבת כיון דשרא המייניה וכו' ויש מהמפרשים שכתבו שאין צריך וכן כתב במחזור ויטרי שאין צריך אלא שלא יהא לבו רואה את הערוה לאותן שלא יהא להם מכנסים אלא כיס לאבר ואנו שיש לנו אבנט ומכנסים אין צריך לחגור וכתב הר"אש ומ"מ מצוה לחגור ויש מי שכתב שמי שרגיל לחגור כל היום אם התיר חגורתו קודם תפלה צריך לחזור ולחגור אבל מי שהולך כל היום בלא חגורה אין צריך לחגור לתפלה.
<h2>דף כה.</h2>
צואה בבשרו ומכוסה בבגדיו או ידיו בבית הכסא כגון שהכניס ידיו דרך חור לבית הכסא ואינו מריח ריח רע מחלוקת דרב חסדא ורב הונא בברכות ר"ח פסק כרב חסדא שאסור לקר' ק"ש ורי"ף פסק כרב הונא שמותר והרוב מסכימין שמותר וי"א כי צואה בבשרו ר"ל שיכולה להתכסות בלא מלבוש כגון אצילי ידיו אבל נראית אפילו מכוסה בבגדיו אסור ורי"ף והרמ"בם גרסי ידיו מטונפות מבית הכסא ונראה כי סברת' שהיתה יבשה ואפ"ה אסור.
צואת אדם אסור לקרות כנגדה כמו שכתבתי ולא כנגד אשפה שריחה רע. וצואת כלבים וחזירים כשיש בהם עורות כך פשוט בברכות. וצואת תרנגולים יש מי שפסק לפי סוגיות הגמרא שאין בהם איסור כלל ויש אוסרין בלול שלהן אבל הגדלים בבית ואין שם כי אם מעט מותר. ובירושלמי בצואת בהמ' ד' אמו' ובשל חמור וברכין ובבא מן הדרך ומצואת חזיר ומנמיה ומצואת תרנגולין באדומים ד' אמות וכן מנבלה מסרחת וכן ממים הרעים מין המשרה והרמב"ם אוסר כל בהמה לבד כנגד מי רגלי' שלה והרוב מסכימין כמו שאמרנו כי דוקא בחמור וברכין ובבא מן הדרך. וצריך להרחיק מצואת חתולין שאנו מגדלין ונמיה דירוש' שהיו מגדלין אותה כמו חתולים שלנו.
ריח רע שיש לו עקר מרחיק ד' אמות ממקום שיכלה הריח וקור'. היה צואה במקום גבוה י' טפחי' או נמוך יושב בצדו וקורא כך פשוט בברכות. י"א כי הפסקה מועלת בין לצואה בין לריח והר"מבם כתב כי אינה מועלת לריח כיון שמגיע אליו. ובצואה מרחיק מלא עיניו אפילו בלילה אם היה במקום שיכול לראותה ביום וכן בירושלמי ואם הוא גבוה י' טפחים או נמוך י' אפי' רואה אותה מותר ולפיכך אם צואה לפני הפתח מותר לקרות בבית אפילו רואה אותה ואפילו תוך ד' אמות ואם אין הריח מגיע אליו כרשות אחרת הוא ופתח נעול דמי וה"ל כצואה בעששי' וא"ד אפי' שאינו מריח בעי' ד' אמות לאחוריו ולפניו מלא עיניו וכן לתפלה.
ריח רע שאין לו עקר כגון מגוף אדם כגון מתעטש מלמטה וכיוצא בו אסור לקרות ק"ש כך פשוט בברכות. צואה עוברת אסור לקרא ק"ש כנגדה ופי חזיר כצואה עוברת דמי ואפילו עולה מהנהר כך פשוט בברכו'. ספק צואה באשפה או בבית אסור וספק מי רגלים אפילו באשפ' מותר כי לא אסר' התורה אלא כנגד העמוד ורבנן הוא דגזור ובספיקן לא גזור ובודאי מי רגלים אסור כל זמן שמטפיחין ובטופח ע"מ להטפיח כך פשוט בברכות וכן פסק גאון. ועו' פשוט וצוא' כחרס אסורה כל זמן שגוללה ואינה נפרכת ואפילו נפרכת כשזורקה. [כה:] צואה בגומא מניח סנדלו שהוא ברגלו על הגומא וקורא ק"ש ולא אמרינן דבטיל לגבי גופו ולא מיקרי כסוי ודוקא שלא יגיע הסנדל בצואה אבל אם הצואה מגעת בסנדלו אסור. צוא' בעששי' מותר לקרא ק"ש כנגדה ערוה בעששית אסור.
<h2>דף כה:</h2>
לא יתכס' אדם במים הרעי' או במי המשרה ויקרא ק"ש או תפלה עד שיטיל לתוכן מים וכמה יטיל לתוכן רביעית בין בתחלה בין בסוף כלומר הן שזרק מים ואחר כך מי רגלים או בהפך בין שהמים הרעים בכלי בין על גבי קרקע ודוקא שהמים עכורין אבל אם המים צלולין אפילו יטיל לתוכן מים אסור דלבו רואה את הערוה כאשר אכתוב וצריך להרחיק ממים הרעים או מימי המשרה ששרו לתוכן פשתן ד' אמות כמו מצואה, ולמטה אכתו' דין הרחקה מצואה כך פשוט בברכו'. והא דשרי אם יטיל לתוכן מים טובים רביעית כתב הרמ"בם כי למי רגלים של פעם אחד צריך רביעית ואם יותר מזה צריך להוסיף לפי השיעור. גרף של רעי ועביט של מי רגלים אסור לקרות ק"ש או התפלה כנגדם אפילו אין בהן כלום ואפילו הטיל בהם רביעי' מים ואפילו אין בהם ריח רע ומיירי בשל חרס כך פשוט בברכו' ואם היה של עץ או של זכוכית י"א דינם כחרס וי"א מותר לקרא ק"ש כנגדם ויש מי שכתב של עץ אסור שנבלע ושל זכוכית מות'. יש מי שפוסק כמ"ד שאסור גרף ועביט בין לפני המטה בין לאחר המטה וכן כתב רי"ף אבל גאון פסק כמ"ד לאחר המטה קור' מיד לפניה אינו קורא. ועוד פשוט ואם הניחן תחת המטה קורא. ועוד פשוט ובפחות מג' טפחים למטה כלבוד דמי פירוש כמחובר למטה וי' רשות אחרת היא מג' ועד י' טפחים פירוש כגון שרחוק מן המטה ד' טפחים או ה' או ו' או ז' או ח' או ט' בעיא ולא איפשיט' בגמ' והולכין להחמיר ולא יקרא כנגדו רש"י פי' כל אלו השיעורים שהיו מונחין תחת המטה וגאון פירש דמיירי לאחר המטה שאמרנו שקורא מיד שאם היה פחות מג' טפחים סמוך למטה כמחובר למטה הוא ולא יקרא ואם רחוקים מן המטה רשות אחרת הוא ומותר אבל מג' ועד י' בעיא ולא איפשיטא ולא יקרא וכן נרא' פירוש רי"ף ולכך לא הביא זאת הבעיא כי הוא פס' כת"ק שאסור בין לפני המטה בין לאחר המטה וזאת הבעיא דלא כהלכתא ומכל מקום אם מרוחק הגרף מהמטה י' טפחים מותר דרשות אחרת הוא.
ועוד פשוט ועקבו רואה את הערוה מותר אבל עקבו נוגע בערוה אסור פי' וה"ה לשאר איברים הנוגעי' בערוה שאסור לקרות או להתפלל.
וצואה כל שהוא מבטלה ברוק עבה ובירושלמי כי אין ביטול הרוק מועיל אלא לזמן מועט כי הרוק מתיבש ונראית מיד הצואה. ועוד פשוט גוי ערום אסור לקרא ק"ש כנגדו. קטן שיכול לאכול כזית דגן מרחיקין מצואתו וממי רגליו ד' אמו' והוא שיוכל לאכלו כשיעו' שיוכל לאכלו גדול אכילת פרס שהוא ד' ביצים. ובצואת גדול אפילו אינו יכול לאכול כשיעור זה מרחיקין מצואתו ד' אמו' כך פשוט בסוכה.
חצר גדולה הסמוכה לקטנה ונפרצה הקטנה במלואה לגדולה כלומר כל מקום חבורה לגדולה ובגדולה נשארו גיפופי לכאן ולכאן כלומר מחיצות במקום היתר הגדולה על הקטנה והנה הפרצה שבמקום חבור הקטנה לגדולה הרי הוא כמו פתח לגדולה והגדולה מושכת הקטנה אצלה אבל לא הקטנה בגדולה ולפיכך צואה בגדולה אסור לקרא ק"ש בקטנה פירוש וכן להתפלל אבל צואה בקטנה מותר לקרא ק"ש בגדולה כך פשוט בעירובין והנה לך צורתה.
<h2>דף כו.</h2>
צואה או מים רעים או גרף צריך להרחיק מהם ד' אמות ודוקא לאחוריו אבל לפניו כמלא עיניו ואם היה עומד בתפלה וראה אחד מאלו מהלך עד שיניחנו מאחוריו ד' אמות ואם אינו יכול להניחו מאחוריו יהלך עד שיניחו לצדדין ד' אמות רחוק ממנו.
לא יעמוד אדם כנגד בית הכסא ויקרא ק"ש או יתפלל ואפילו אין בו צואה ודוקא ישן אבל חדש מותר להתפלל כנגדו כך פשו' בברכות וכתבו המפרשים ובחדש אבל בתוכו נראה דאסור וכן כת' הרא"ש ועוד פשוט ובית הכסא דפרסאי אפילו שיש בהן צואה כסתומין דמו ודוקא שאין בהם ריח רע פירוש ובשלנו אף על פי שסתומין רגילין להשתין בהם מים ואין ראוי לקרות בהם. ועוד פשוט והזמנה לבית הכסא לעמוד בתוכו ולהתפלל בעיא ולא איפשיטא ולא כתב רי"ף ולחומרא וכתב הר"אש לקולא ומותר לקר' בתוכו אם הזמינו לבית הכסא ועדין לא נשתמש בו כי בית הכסא חדש להתפלל בתוכו אינו אסור אלא מרבנן וספק דרבנן הוא: בית המרחץ חדש שלא רחץ בו שום אדם מעולם מתפלל אד' שם אבל ישן לא על פי שאין בו אדם ומקום שבני אדם עומדין לבושין קורא ק"ש ותפלה ומקום שמקצתן עומדים ערומים ומקצתן לבושין אסור לקרא שם ק"ש ותפלה וכל שכן מקום שעומדין שם ערומים כך פשוט בשבת פי' ג' בתים הן בחיצון עומדין לבושין ומתקרר שם מן המרחץ והאמצעי עומדין שם ערומים ולבושין שיוצא מהמרחץ ולובש שם את עצמו והפנימי להשתטף ולהזיע. זבין וזבות נדות ויולדות חייבות בתפלה כך פסק רי"ף בההי' דזב שראה קרי.
לא ישב אדם להסתפר אפילו תספורת שלנו שהוא נקל לעשות סמוך למנחה אפילו למנחה גדולה שזמנה מו' שעות ומחצה ולמעל' וסמוך לה הוא משיתחיל שעה ז' וכן לא יכנס למרחץ אפי' להזיע וכן לא יכנס לבורסקי מקום שמתקנים בו עורות אפילו לעיין כלומר שכבר התחילו לתקנם ולעיין אותם אם צריכין שום דבר או לנענע אותם ולא לאכול אפילו לסעודה קטנה כגון סעודת כל אדם ולא לדין אפילו בגמר דין ואם התחילו כבר שום אחד מאלו פירוש ואפילו התחילו באיסור שהגיעה כבר זמן תפלת המנחה שהוא ו' שעות ומחצה אין מפסיקין אלא יגמרו ואחר כך יתפללו ודוקא שיש שהות ביום אבל אם אין שהות ביום להתפלל תפלת המנחה אחר שיגמור מה שהוא עושה יפסיקו. ואין אסור לטעום כלום קודם שיתפלל מנחה כמו שכתבתי בח"ג ולפי' אין מפסיקין אפילו אם אוכל מאחר שיש שהות ביו' וכן הדין לכל שאר הדברים שכתבתי שאין מפסיקין אם יש שהות ביום לגמור מה שהו' עוש' ומתפלל. וכל אלו הדברים בתחלת מנחה גדולה וכל שכן לקטנ' ומנחה קטנה היא זמנה מתשעה שעות ומחצה וסמוך לה מיקרי מתשעה שעות ולמעלה כך פשוט בשבת וכן פסק רי"ף וקצת מהגדולים וכן ה"ר יונה דהלכתא כרבי אחא בר יעקב. ור"ת ור"י פסקו כלישנא קמא דמות' להתחיל בסעודה קטנה סמוך למנחה גדולה ואם התחי' אין מפסיקין עד למנחה קטנה. וכן סמוך למנחה גדולה מותר לישב להסתפר תספורת שלנו, אבל אסור תספורת בן אלעשה שהיה בו חכמה גדולה שראשו של שער אחד לצד עקרו של חברו. וכן לא יכנס למרחץ דוקא לכל הדברים העשויין למרחץ כגון לחוף ראשו ולהשתטף בחמין ובצונן ובכל מה שיש לו לעשות שם, ולהזיע לחוד מות'. וכן לא יכנס בסעודה גדולה פירוש כגון סעודת אירוסין ונשואין ומילה ופדיון הבן. וכן לא יכנס לבורסקי גדולה כלומר בתחלת תיקונם אבל לעיין אותם מותר. וכן לא יכנס לדין בתחלת הדין, אבל בגמר דין מותר, וכל זה מיירי במנחה גדולה אבל סמוך למנחה קטנה לא ישב אפילו לתספורת שלנו עד שיתפלל מנחה ולא יכנס למרחץ אפילו להזיע לחוד ולא לבורסקי קטנה אפילו לעיוני כלו' שנתקן בהם ולא לאכול אפילו סעודה קטנה ולא לדין אפילו בגמר דין ואם התחילו אין מפסיקין כמו שכתבתי. ויש מי שכתב שאם התחיל לאכול מפסיק למנחה קטנה ע"כ פסק ר"ת ור"י וכן נראה מהירושלמי. ועוד פשוט והא דאמרי' ואם התחילו אין מפסיקין מאימתי התחלתן, התחלת תספורת משיניח הסודר של ספרין שנותן על ברכי המסתפר כדי שלא יפלו השערות על בגדיו ותחלת מרחץ משיסיר ממנו סודרו שהוא ראשון להפשטת בגדיו והתחלת בורסקי משיקשור בין כתפיו בתי זרועות לתקן העורו' והתחלת אכילה משיטול ידיו ובמקום שרגילים להתיר האזור שחוגר בו קודם אכילה נקרא התחלת אכילה משיתיר חגורו והתחלת דין אם הוא דין הראשון שהתחילו משישבו והתחלת דין מקרי משיתעטפו הציציות שדרכם להתעטף משום ששכינ' עמה' פירוש ולדידן נראה לי משישבו אדעתא לדון ואחר שהתחילו כבר לדון ובא לפניה' דין אחר מאחר שדנו הדין הראשון התחלת כל דין ודין מיקרי משיתחילו בעלי דינין. יש מהגדולים שכתבו דה"ה שאסו' להתחיל בכל אלו סמו' לק"ש ותפלה של שחרי' ולק"ש ותפלה של ערבית ואם התחילו אין מפסיקין. ובסעוד' אם התחיל לאכל אפי' זמן רב קודם שיעלה עמוד השח' ועלה עמו' השח' תוך סעודתו שמפסיק.
<h2>דף כט.</h2>
מי שתפלתו שגורה בפיו יתפלל י"ח ברכו' אבל מי שאין תפלתו שגורה בפיו מתפלל מעין י"ח שהיא תפלת הביננו ואומר כך הביננו יי' אלהינו לדעת את דרכיך ומול את לבבנו ליראתך לסלוח היה לנו ולהיות גאולים ורחקנו ממכאובים ודשננו בנאות ארצך והנפוצים מד' רוחו' תקבץ והתועין בדעתך ישפטו ועל הרשעים תניף ידיך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה תענה טרם נדבר אתה תשמע כי אתה הוא העונה בעת צרה וצוקה ופודה ומציל בא"י שומע תפלה. ודוקא בשעת הדחק מתפלל הביננו אבל שלא בשעת הדחק לא.
<h2>דף כט:</h2>
אסור לעשות תפלתו קבע כלומר כמשאוי או שאינו אומרה בלשון תחנונים כך פשוט בברכות.
המהלך בדרך במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל תפלה קצרה ואומר כך צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתתן לכל א' וא' כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה בא"י שומע תפלה.
<h2>דף ל.</h2>
מה בין תפלה קצרה לתפלת הביננו שהמתפלל הביננו אומר שלשה ברכות ראשונות כלומר מגן אברהם ומחיה מתים והאל הקדוש הנקראת אבות וגבורות וקדושת השם ואחר כך אומר הביננו ואחר כך אומר ג' אחרונות שהן רצה ומודים ושים שלו', וכשמתפלל הביננו כשמגיע ליישוב אינו חוזר ומתפלל י"ח ברכות והביננו מעומד, ודוק' בשעת הדחק, ובתפלה קצרה הכל בהפך אינו אומר לא שלשה ברכות ראשונות ולא שלשה אחרונות, וכשמגיע ליישוב חוזר ומתפלל, וכשמתפלל תפלה קצרה אינו צריך לעמוד אלא מהלך כל זה פשו' בברכות וכן כתב רי"ף כי הביננו בשעת הדחק כגון מהלך במדבר ותפלה קצר' במקום סכנ'.
הי' רוכב על החמו' אפי' יש לו מי שיאחז לו החמו' ישב על החמו' במקומו ויתפלל כך פשו' בברכו' פי' ומתפלל במהל' ואינו מחזיר פניו לירושלם כיון שרוכב על בהמתו והולך לדרכו וזה מיירי אפילו שלא במקום סכנה ויש מי שפירש דוקא במקום סכנה וראשון נראה עקר.
הולך בדרך ומתפלל י"ח ברכות אין לו לעמוד מדרכו שאם יאחר דרכו לא יהיה דעתו מיושבת עליו כך כתבו המפרשים וכן כתב הר"אש ונ"ל כי הכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו ויישוב דעתו. מאריך בתפלתו מאריכין לו ימיו ושנותיו כך פשו' בברכו'.
<h2>דף לא.</h2>
שכור אסור להתפלל כך פשוט בברכות ועוד פשוט בעירובין ואם התפלל תפלתו תועבה פירוש ויחזור ויתפלל. שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה ושכור הוא שאינו יכול לדבר בפני המלך ושתוי שיכול לדבר בפני המלך.
<h2>דף לא:</h2>
אסור לישב תוך ד' אמות של מתפלל בין מלפניו בין מן הצדדין כך פשוט בברכות. וכתוב בתשוב' הגאוני' ודוקא כשהיושב יושב ובטל אבל אם עוסק בתפלה פי' כגון בק"ש וברכותיה וכיוצא בהן מותר וכן כתב הר"אש. נראה כי אם היושב קורא הקרבנות או פסוקי דזמרא שאסור ויש מי שכתב שאפילו אין היושב קורא אלא פסוקי דזמרא שמותר.
<h2>דף לב:</h2>
אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו כשהוא מתפלל ודוקא מלך ישראל אבל מלכי אומות העולם יפסיק. וכן לאנס או להגמון אם אינו יכול לקצר אבל אם יכול לקצר תפלתו קודם שיגיע אליו יקצר פירוש וכן אם יכול להתרחק לצד אחר יותר טוב ולא יפסיק לדבר כך פשוט בברכות. ועוד בירוש' אם היה מתפלל ברשות הרבים ומעבירים בהמ' או קרון מתרחק לצד א' ולא יפסיק תפלתו. אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אבל עקרב פוסק. ראה שוורים פוסק כך פשוט בברכות ועוד בירושלמי ראה נחש מרתת כנגדו פוסק ואם פסק חוזר לתחלת ברכה שפוסק בה. ובג' ראשונות חוזר לראש ובג' אחרונות חוזר לעבודה.
<h2>דף לג:</h2>
האומר יברכוך טובים פי' אבל לא הרשעים וי"מ אותם שהשפעת לה' טובה הרי זה דרך מינות דמשמע אלו ולא אחרים. והאומ' על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך משתקים אותו כך פשוט בברכות.
המוסיף בתפלה יותר ממה שאמר מרע"ה האל הגדול הגבור והנורא ואו' יותר החזק האדיר והאמיץ וכיוצא בו אסור כך פשוט בברכות וכתבו הפוסקי' ודוקא בתפלה אבל בינו לבין עצמו יכול להוסיף. האומר מודים מודים משתקין אותו דנראה כב' רשויו' וכן שמע ב' פעמים כך פשוט בברכות רי"ף פירש שאומר שמע שמע מלה במלה כלומר כל תיבה ותיבה וכופלה אז משתקין אותו אבל אם אמר כל הפסוק וכופלו אין משתקין אותו אבל מגונה הוי ורש"י פירש שאומר כל הפסוק וכופלו אז משתקין אותו אבל תיבה אחת וכופלה הרי זה מגונה אבל אין משתקין אותו ולפי זה הפירוש אסור לומר ביום הכפורים ב' או שלשה פעמים שמע ישראל אבל יי' הוא האלהים מותר כי כן כתוב בפסוק ב' פעמים.
<h2>דף לד:</h2>
כל מי שלא כיון דעתו לכל הפחות באבות צריך לחזור ולהתפלל כך כתבו התוספות. ועוד פשוט שאם יודע בעצמו שיכוין לכל הפחות באבות יתפלל ואם לאו אל יתפלל.
